באיזה פורמט שמע כדאי להשתמש לתמלול?

מה זה בעצם פורמט שמע?

מאחורי כל סיומת קובץ יש שני דברים. הראשון הוא הקודק (Codec), כלומר השיטה שבה מקודדים את הצליל בכמה שפחות נתונים. השני הוא המיכל או המעטפת (Container), הקופסה שמחזיקה את השמע ולפעמים גם וידאו ומידע נוסף כמו כותרת ואורך ההקלטה. MP3 הוא גם קודק וגם מעטפת. M4A ו־MP4 הם מעטפות שבדרך כלל מכילות שמע שנדחס עם קודק בשם AAC.

בגלל ההבדל הזה שני קבצים עם אותה סיומת יכולים להתנהג אחרת, ושינוי של שם הקובץ לא באמת ממיר אותו. כדי להמיר שמע צריך לפענח אותו ולקודד אותו מחדש. עדיף לוותר על השלב הזה אם לא חייבים.

מה ההבדל בין MP3, M4A, WAV, OPUS ו־OGG?

קובץ WAV שומר בדרך כלל צליל לא דחוס. הקבצים האלה גדולים, בערך עשרה מגה־בייט לדקה בסטריאו באיכות CD, והם שומרים את כל מה שהמיקרופון קלט. MP3 ו־M4A עובדים בדחיסה שמאבדת נתונים. הם מוותרים על פרטים שהאוזן האנושית פחות שמה לב אליהם, וככה מקטינים את הקובץ פי כמה. בקצבי הנתונים (Bitrates) שבהם טלפונים ואפליקציות הקלטה עובדים, הדיבור נשאר ברור.

OPUS הוא קודק מודרני שנבנה לדיבור ולמוזיקה בקצבי נתונים נמוכים. משתמשים בו הרבה בהודעות קוליות ובשיחות, ובדרך כלל הוא נשמר בתוך קובץ OGG או OPUS. OGG עצמו הוא מעטפת שיכולה להחזיק שמע בפורמט Vorbis הישן יותר או ב־Opus החדש יותר. באייפון, אפליקציית Voice Memos שומרת קבצים כ־M4A. באנדרואיד זה תלוי במכשיר ובמפתח האפליקציה, והרבה אפליקציות נותנות לבחור את הפורמט.

בתמלול, הבחירה בין הפורמטים האלה כמעט לא משנה את התוצאה. המרחק מהמיקרופון, רעש בחדר ואנשים שמדברים אחד על השני משפיעים הרבה יותר מהקודק.

אפשר לתמלל קובץ וידאו כמו MP4 או MOV?

כן. MP4 ו־MOV הם מעטפות שמחזיקות וידאו וערוץ שמע יחד, כשהדיבור נמצא בערוץ השמע. אתם יכולים להעלות את קובץ הווידאו ישירות ל־KolWrite ולקבל תמלול, בלי לייצא קודם את האודיו. להעלאה של הווידאו עצמו יש עוד יתרון: אחר כך תוכלו לייצר כתוביות שמתוזמנות לתמונה, או לצרוב אותן ישר לתוך הסרטון.

קובצי וידאו גדולים עולים לאט יותר. אם הקובץ כבד מאוד ואתם צריכים רק את הטקסט, אפשר לחלץ ממנו את השמע. רק הקפידו לעשות ייצוא פשוט ולא לקודד את הצליל מחדש באיכות נמוכה מאוד.

האם דחיסה פוגעת בתמלול?

דחיסה קלה לא פוגעת בתמלול, וגם דחיסה מתונה של הקלטה נקייה היא כמעט אף פעם לא בעיה. הבעיה היא דחיסה כבדה. קצבי נתונים נמוכים מאוד גורמים לקולות להישמע ״מימיים״ ובולעים את העיצורים, שהם בדיוק הצלילים שמבדילים בין מילה למילה. כשדוחסים קובץ שכבר עבר דחיסה, למשל כששומרים ומייצאים מחדש הודעה קולית, הפגיעה באיכות מצטברת.

הכלל הפשוט הוא לדחוס רק פעם אחת, כמה שיותר מאוחר בתהליך, או לא לדחוס בכלל. אם אתם צריכים קובץ קטן יותר כדי לשתף, צרו עותק דחוס ואל תגעו במקור. אף פעם אל תשלחו לתמלול עותק מוקטן כשיש לכם את הקובץ המקורי.

אילו הגדרות הקלטה מספיקות לדיבור?

דיבור לא דורש הגדרות של אולפן. הקלטה במונו עובדת טוב כשמקליטים עם מיקרופון אחד. קצב דגימה של 16 קילו־הרץ ומעלה קולט דיבור בצורה נקייה, ככה שברירת המחדל ברוב האפליקציות, 44.1 או 48 קילו־הרץ, היא מעל ומעבר. אם האפליקציה נותנת לבחור רמת איכות, בחרו ברגילה (Standard) או בגבוהה (High). ותרו על הגדרות שמסומנות כאיכות נמוכה או על מצבי הקלטה קומפקטיים שמקריבים את הבהירות בשביל קובץ קטן יותר.

כבו אפקטים שמשנים את הצליל בזמן ההקלטה, כמו סינון רעשים אגרסיבי או ויסות עוצמה אוטומטי (Auto Gain) שמעלה ומוריד את הווליום. אלה יכולים לעזור למי שמאזין בזמן אמת, אבל הם מוחקים פרטים שהתמלול נשען עליהם.

איזה קובץ כדאי לשמור?

שמרו את קובץ השמע המקורי, ותנו לו שם עם התאריך והנושא. התייחסו לתמלול כאל עותק עבודה, כי טקסט אוטומטי יכול להכיל טעויות. כשיש ספק לגבי משפט כלשהו, ההקלטה היא התיעוד האמין היחיד. שטח אחסון עולה מעט מאוד לעומת שיחה חשובה שכבר אי אפשר לבדוק מה נאמר בה.

אם קובץ לא עולה או לא נפתח, המירו עותק שלו ל־M4A, ל־MP3 או ל־WAV עם כלי אמין, ושמרו את המקור במקום בטוח. אחרי שתעברו על התמלול, תוכלו לייצא אותו כ־TXT, DOCX, PDF או SRT, לפי מה שאתם צריכים הלאה.