כללים לכתוביות: אורך שורה, מהירות קריאה ותזמון

למה בכלל צריך כללים לכתוביות?

מי שצופה בסרטון עם כתוביות עושה שלוש פעולות במקביל: קורא את הטקסט, מסתכל על התמונה ומקשיב לפסקול. כל שנייה שהולכת על קריאה באה על חשבון הצפייה. הכללים לעריכת כתוביות נועדו להקטין את המאמץ הזה, כדי שהטקסט יעזור לצפייה בסרטון במקום להפריע לה.

אלה לא חוקי ברזל, אלא מוסכמות שהתפתחו מתוך עבודה יומיומית של מתרגמי כתוביות וגופי שידור, ונכנסו למדריכי הסגנון של לקוחות ופלטפורמות. המספרים עצמם משתנים קצת ממדריך למדריך, אבל העקרונות נשארים אותם עקרונות.

מה האורך המרבי של שורת כתוביות?

בדרך כלל מגבילים כל שורה ל־40 עד 42 תווים, כולל רווחים וסימני פיסוק, ועד שתי שורות בכתובית. יש מדריכים שקובעים רף נמוך יותר כדי להתאים למסכים קטנים. כשהשורה קצרה, העין צריכה לזוז פחות והטקסט יושב בצורה טבעית יותר בתחתית התמונה.

משפט קצר כותבים בשורה אחת. אם המשפט ארוך יותר, חלקו אותו לשתי שורות באורך דומה, או השאירו את השורה העליונה קצרה יותר כדי להסתיר כמה שפחות מהתמונה. אם אתם זקוקים לשורה שלישית, כמעט תמיד עדיף לפצל את הכתובית לשתי כתוביות נפרדות.

באיזו מהירות צופים קוראים כתוביות?

מהירות קריאה נמדדת בתווים לשנייה: לוקחים את מספר התווים בכתובית ומחלקים בזמן שהיא מופיעה על המסך. רוב המדריכים המקצועיים קובעים לקהל מבוגר רף של 15 עד 20 תווים בשנייה. בתוכן לילדים, בדיבור צפוף או טכני וכשקהל היעד קורא בשפה שנייה, מכוונים לקצב איטי יותר.

כשהדוברים מדברים מהר יותר מקצב הקריאה הזה, אי אפשר להכניס כל מילה. במצב כזה מהדקים את הטקסט: מוותרים על מילות מילוי, התחלות משפט קטועות וחזרות. שומרים על עיקר המשמעות ועל הטון, ונותנים לתמונה ולפסקול להשלים את השאר.

קל לראות את זה במספרים. בקצב של 17 תווים בשנייה, כתובית של שתי שורות באורך 68 תווים צריכה בערך ארבע שניות על המסך. אם הדובר אומר את המשפט בשתיים וחצי שניות, יש שתי אפשרויות: לקצר את הטקסט לאזור ה־42 תווים, או להשאיר את הכתובית עוד קצת על המסך אם יש מרווח עד למשפט הבא. עשו את החשבון הזה בכל פעם שכתובית מרגישה מהירה מדי.

כמה זמן כתובית צריכה להישאר על המסך, ומתי לתזמן אותה?

גם כתובית של מילה אחת צריכה מספיק זמן כדי שהעין תספיק לקלוט אותה, ולכן המינימום המקובל הוא שנייה אחת. מצד שני, כתובית שנשארת על המסך יותר משש או שבע שניות מרגישה תקועה, ועדיף לקצר או לפצל אותה. בין כתובית לכתובית משאירים מרווח של כמה פריימים, כדי שהעין תבחין שהטקסט התחלף.

הכתובית צריכה להופיע ברגע שהדובר מתחיל לדבר, ולהיעלם קצת אחרי שהוא מסיים. אם יש חיתוך מצלמה (קאט) קרוב למעבר בין כתוביות, הצמידו את התזמון לחיתוך. התייחסו לחותמות הזמן של התמלול האוטומטי כנקודת התחלה, וקחו בחשבון שתצטרכו לדייק את זמני הכניסה והיציאה בשברירי שנייה.

איפה נכון לשבור שורה?

שוברים שורה לפי המשמעות, לא סתם כי נגמר המקום. מילים שקשורות זו לזו נשארות באותה שורה: ה׳ הידיעה עם שם העצם, שם עצם עם התואר שלו, מילת יחס עם ההמשך שלה, שם פרטי עם שם משפחה, ופועל עזר עם הפועל העיקרי. כשזה מתאפשר, שברו את השורה אחרי סימן פיסוק או מיד לפני מילת חיבור.

אחרי שפיצלתם כתובית לשתי שורות, קראו אותה ובדקו איך זה מרגיש. אם השורה העליונה סוגרת יחידת משמעות והתחתונה ממשיכה אותה בטבעיות, השבירה עובדת. אם אתם קוראים אותה בקול ונתקעים באמצע, הזיזו את השבירה.

האם הכללים משתנים בעברית ובערבית?

העקרונות עצמם לא משתנים, אבל הכתב משפיע על ספירת התווים. עברית נכתבת בדרך כלל בלי ניקוד, ואותיות השימוש והיידוע נצמדות למילה, כך שב־40 תווים נכנסות יותר מילים בעברית מאשר באנגלית. בערבית צורת האות משתנה לפי המיקום שלה במילה. בשתי השפות, שילוב של מילים באנגלית או מספרים בתוך השורה עלול להקפיץ את סימני הפיסוק למקום הלא נכון. לכן צריך לעבור בעין על כל שורה שמשלבת אנגלית או מספרים.

אם הלקוח לא הגדיר מגבלת תווים לעברית או לערבית, בדקו את ההנחיות של הפלטפורמה לשפות האלה ובקשו קובץ לדוגמה שכבר אושר. ב־KolWrite אפשר לערוך את הטקסט לפני שמייצאים אותו ל־SRT או ל־VTT, או לפני שצורבים את הכתוביות ישירות על הסרטון. תמיד צפו בעבודה שלכם תוך כדי ניגון הסרטון, כי רק בנגן רואים איך השורות באמת יושבות על המסך.